נשימות הכנה


אתם צפים על פני המים ומתכוננים לעצירת נשימה. עוד כמה נשימות אחרונות ולאחר מכן תתחילו במסע קסום אל המצולות ובחזרה. איך תבחרו לנשום את הנשימות הללו ולמה?

מאמר המשך למאמר בנושא היונק הימי שבך.


 

הבנת הפיזיולוגיה של הצלילה החופשית ובאופן ספציפי יותר הבנת רפלקס היונק הימי והשפעותיו על הגוף האנושי, השפיעה במידה רבה גם על האופן שבו צוללים חופשיים נושמים ומתכוננים לצלילה.


פיזיולוגיה בסיסית

ריווי חמצן בדם (באנגלית: Oxygen saturation, ובקיצור: סטורציה) הוא מדד לרמת חמצון הדם הנמדד באחוזים.


רמת הריווי (הסטורציה) מוגדרת כיחס בין ההמוגלובין המחומצן בדם לבין סך ההמוגלובין (מחומצן+לא מחומצן).

בדרך כלל נמדדת רמת ריווי החמצן הפריפריאלית. אצל בני אדם, רווי החמצן התקין הוא 95%–100%.


סטורציה מלאה מתקבלת כאשר אנו נמצאים במצב של רגיעה מלאה (פיסית ומנטלית) ובזמן נשימה פאסיבית. קל למדידה באמצעות מד סטורציה אצבעי ביתי.


נשימה פאסיבית

נשימה פאסיבית בהגדרתה הבסיסית ביותר היא כל נשימה אשר אינה אקטיבית. כלומר, נשימה אשר אינה דורשת מאמץ ומניפולציה על כמות ו/או קצב האוויר אשר יוצא ונכנס מהגוף.


למה חשוב להקפיד על נשימה פאסיבית?

יש כמה סיבות עיקריות להקפדה יתרה על נשימה פאסיבית בלבד במסגרת נשימות ההכנה בצלילה חופשית:


  1. ראשית, לא ניתן להגיע לרמת ריווי אשר גדולה מ 100%. מכיוון שנשימה פסיבית ורגיעה מוחלטת מספיקה על מנת לשמר סטורציה מקסימלית, אין צורך בשינוי הנשימה.

  2. בנוסף לכך, כל שינוי אקטיבי של הנשימה מעצם היותו אקטיבי, פוגע במידה זו או אחרת ברגיעה ובריכוז ואף כרוך בצריכת חמצן מוגברת עבור הפעלת שרירי הנשימה.

  3. סיבה נוספת להקפדה על נשימה פאסיבית היא המנעות מהתנשמות יתר (היפר ונטילציה).


בתמונה: תומר סבריאגו ("הנוסע המתמיד").


תנוחת גוף

לצוללים שונים יש העדפות שונות בנוגע לתנוחת הגוף בשלב ההכנה לצלילה.

לכל תנוחה יתרונות וחסרונות ובעיקר חשוב להתאים את תנוחת הגוף לתנאי הים.


בהינתן תנאי ים מתאימים, תנוחת הגוף האידיאלית לעניות דעתו של הכותב היא בשכיבה על הגב.


היתרונות לשיטה זו הם:

  1. מתאפשרת הרפיה מוחלטת של כל חלקי הגוף מכף רגל ועד ראש. (הרפיה הזו מתאפשרת גם בשכיבה על הבטן ונשימה באמצעות שנורקל).

  2. בשונה מתנוחה של ישיבה (על גבי נודל לדוגמא) פלג הגוף העליון והראות אינן מושפעות מלחץ המים כבר בשלב ההכנה וניתן לבצע נשימה פאסיבית ולא מאומצת.

  3. נשימה על הגב ולא דרך שנורקל מאפשרת לנו לבצע ביתר קלות כיווץ של השפתיים על מנת לייצר לחץ אוויר מוגבר בנשימה האחרונה ועל מנת למלא את הריאות במלואן (עקרון ונטורי).


בתמונה: שלומי גולדשטיין בהכנה


נשימה אחרונה

לאחר שהקפדנו על נשימה פאסיבית בלבד לאורך שלב ההכנה, מספיקה לנו נשימה מלאה אחת בלבד לפני תחילת הצלילה.

למספר נשימות מלאות אין שום יתרון בדיוק מאותן הסיבות שהוזכרו בתחילת המאמר.


הנשימה האחרונה לפני הצלילה היא זו שתספק לנו חמצן וכמו כן אוויר לצורך השוואת לחצים המהלך הצלילה. לכן, היא צריכה להיות מותאמת לצלילה.

ברוב המקרים (למעט מקרים ספציפיים במיוחד) נקפיד על נשימה אחרונה מלאה ככל הניתן עד לניצול נפח הראות השלם (TLC).


הנשימה המלאה תחולק לרוב לשני חלקים (בטן וחזה) תוך שימוש בכיווץ השפתיים ליצירת לחץ גבוה יותר.


בצלילה חופשית תחרותית, ניתן לראות כי צוללים עמוקים מוסיפים על כך גם תהליך של דחיסת אוויר (Packing) על מנת להגדיל את לחץ האוויר בראות בעיקר לטובת ניהול מיטבי של השוואת הלחצים בעומק.


חשוב לציין כי בצלילה ספורטיבית אשר רדודה מ60מ' אין צורך ואף מסוכן לבצע דחיסת אוויר לאחר השלמת הנשימה המלאה האחרונה.


נשימות הכנה לצלילה חופשית

לסיכום, צלילה חופשית היא ספורט בעל מימד מנטלי משמעותי לא פחות מאשר המימד הפיסי. על כן, לכל צולל הדרך הייחודית שלו לבצע הכנה לפני צלילה.


אם זאת ובגלל זאת, חשוב מאוד לאתגר את עצמנו בשאלה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ולמה אנחנו נושמים כפי שאנחנו נושמים.


המאמר מציג ומציע גישה שמרנית ובטוחה לביצוע של נשימות הכנה לצלילה חופשית תוך מתן גיבוי והסברים בפן הפיזיולוגי ובפן המנטלי כאחד.


צלילות בטוחות ומספקות,


שלומי גולדשטיין

603 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול