המסע שלי ל 121 מ' ובחזרה

עודכן: 16 בספט׳ 2021


סיפור המסע שלי מתחיל לפני קצת יותר משנה. אחרי הפסקה של כ- 7 שנים מצלילה חופשית, היתה זו דווקא מגיפת הקורונה שהזכירה לי לעצור ולנשום.


בשיתוף פעולה יוצא דופן עם Sea time - סי טיים הקמתי את מועדון Freediving TLV - צלילה חופשית תל אביב. מועדון שהיום מונה למעלה מ- 200 חברים פעילים ומטרתו העיקרית היא לקדם את ספורט הצלילה החופשית במרכז הארץ.


המועדון הפך עבורי לבית והחברים בו למשפחה שניה. בשנה החולפת, קמנו מידי שבוע עם הזריחה ע"מ להספיק ולהתאמן יחד לפני העבודה. למדנו אחד מהשני וחלק ניכר מההתקדמות שלי בשנה הזו היא בזכות החברים והשותפים במועדון.




במקביל לאימוני צלילה החופשית בים התיכון, שילבתי אימוני עומק גם בים האדום ובעזרת החברים המדהימים: Alon Rivkind, Sagi Freediver Kabra, Erez Beatus ו Zohar Medina שהיו לצידי בשנה האחרונה, הצלחתי להתקדם ובהדרגה לצלול בסגנון משקל משתנה עד לעומק של 100מ'.

חזרתי על עומק זה מספר פעמים כחלק מתהליך של הסתגלות וחשיפת הגוף לעומק ובחודש יולי יצאתי ליוון ע"מ להמשיך את המסע שלי.


בחרתי במועדון FCG - Freediving Club Greece בקלמטה בניהולו של Stavros Kastrinakis בשל תנאי הים האידאלים ובעיקר בשל הניסיון העצום והמקצועיות חסרת הפשרות של צוות הבטיחות.


ההתקדמות בקלמטה היתה לא פחות ממרגשת. שיפרתי את השיא האישי שלי בעוד 16מ' וביצעתי צלילות חוזרות עד לעומק של 116מ' ובכל אחת מהצלילות הצלחתי ללמוד עוד משהו חדש על עצמי ועל הצלילה החופשית.

רק אחרי שהרגשתי מספיק בנוח עם העומק, החלטתי, בהתייעצות עם הצוות המקצועי, עבור היום האחרון שלי במסע להכריז על שיא ישראלי חדש ולצלול לעומק של 121 מ'.




תמיד אחרי שאני בוחר בעומק מסויים, אני מקפיד לבדוק עם עצמי איך אני מרגיש ביחס להחלטה. במידה ואני מרגיש שמפלס החרדה גבוה ממפלס ההתרגשות, אני מוותר או משנה את הצלילה.

ביום ההכנה לצלילה חשתי התרגשות. אבל, לא לחץ או חשש. לכן, הרגשתי מאוד שלם עם ההחלטה ומוכן פיסית ונפשית לאתגר שלפני.


בבוקר הצלילה ובזמן ההכנות שלי במים, שני הצוללים שהתחרו לפני איבדו את הכרתם על פני המים. זה אולי נשמע דרמטי למי שלא מהתחום. אבל, האמת היא שזה פשוט לא משהו שאתה רוצה לראות שניה לפני צלילה כ"כ חשובה ומאתגרת. לכן, השתדלתי ככל הניתן לשים את העניין הזה בצד ולהישאר ממוקד בהכנות לצלילה שלי.


הספירה לאחור הושלמה והדרך מטה אל המצולות החלה. איזה כיף, הכל עובד לפי התוכנית.

אחרי כדקה וחצי אני מגיע ללא בעיה לעומק 121מ' עם חיוך גדול ותחושת סיפוק שחצי מהדרך כבר סיימתי :)


מה שעדיין לא ידעתי בשלב זה הוא שאי שם בעומק נגרמה לי פציעה בריאות כתוצאה מלחץ המים.

התחלתי לעשות את הדרך למעלה בנחישות.

ספרתי תנועות ושמרתי על מיקוד בדיוק כפי שתרגלתי בכל האימונים.

לצערי הפציעה הפנימית בריאות גרמה לכך שאסיים את הצלילה מחוסר הכרה.


שבתי להכרה לאחר זמן קצר תודות לתפקוד המקצועי של צוות הבטיחות ותמיכה המדהימה של חבר האמת Dave Dip.


המחשבה הראשונה שהיתה לי כשחזרתי להכרה היא "האם זה חלום?" לא הצלחתי להבין איך לפני שניה הכל היה מושלם ועבד כמו שעון שווייצרי ופתאום אני בתוך סרט רע.


עליתי על סירה ומשם על אמבולנס לבית החולים המקומי. קיבלתי טיפול רפואי ונשארתי באשפוז שלושה ימים ע"מ לוודא שמצבי תקין לפני שחזרתי לארץ.


תודה מעומק ה ❤ לכל מי שתמך לכל אורך הדרך!


ספינה בנמל היא בטוחה. אבל, לא לשם כך ספינות נבנו.


סיפור אישי מאת: שלומי גולדשטיין

90 צפיות0 תגובות